בחקיקה ישנם סעיפים ומונחים מעורפלים לחלוטין וחסרי כל פשר ומשמעות קונקרטית כדי להגן על השופטים מפני אחריות למעשים חמורים שנעשו על ידם.
כך למשל, המונחים “משפט צדק” ו“הטיית משפט” (סעיף 6 לחוק יסוד: השפיטה), והמונח “משוא פנים” (סעיף 77א לחוק בתי המשפט) חסרי כל ערך מכיוון שהם “צפים” להם שם במרומי מרחבי הפרשנות ונתונים לכל פרשנות מחמירה או מקלה כנוח דעתו של השופט הדן, והציבור הנפגע אינו יודע אם הוא עומד במבחני החוק והפסיקה בטרם הוא מגיש את בקשתו לפסילת השופט או את ערעורו על דחיית בקשת הפסלות.
תכלית החקיקה לצורך שפיטת שופטים היא לקבוע מבחנים מדויקים ככל שניתן למונחים “משפט צדק”, “הטיית משפט” ו“משוא פנים” כדי לטעת וודאות בקרב הציבור הפונה לבית המשפט לשפיטת שופטים, וכדי שהשופטים ידעו בעצמם את גבולות המותר והאסור בעת ביצוע עבודת השפיטה.
לעניין “הטיית משפט”, בשלב זה, בית המשפט לשופטים מאמץ את הגדרת תנועת משפט העם למונח “הטיית משפט”.
סיווג מונחים
- הטיית משפט היא גם משוא פנים.
- הטיית משפט ו/או משוא פנים (על פי המקרים שכב הוכרו בפסיקה) הן משפט שאינו משפט צדק.
סיווג עוולות ועבירות שפיטה
- כל עבירת שפיטה היא בהכרח גם עבירת “שיבוש מהליכי משפט” לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
- כל כתיבת שקר לחובתו של בעל דין היא בהכרח גם עוולה וגם עבירה של לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע. לעניין זה, אין הבדל אם השקר נכתב פוזיטיבית (שחור על גבי לבן) או השמטת עובדות או טענות מהותיות ובסיסיות של בעל הדין.
- עבירת שפיטה היא “חטא” או “עוון” אם היא בוצעה בהליך בו האשמה היא “חטא” או “עוון” כהגדרתם בסעיף 24 לחוק העונשין.
- עבירת שפיטה היא “פשע” אם היא בוצעה בהליך בו האשמה היא “פשע” כהגדרתו בסעיף 24 לחוק העונשין.
- עבירת שפיטה היא “עוון” אם היא בוצעה במסגרת הליך בבית משפט השלום בתביעה אזרחית עד 75,000 ש”ח.
- עבירת שפיטה היא “פשע” אם בוצעה בהליך אזרחי שסכום התביעה בו מעל 75,000 ש”ח ו/או בעניין הנוגע לזכויות קניין או אם העבירה פגעה בזכות שהוגדרה כזכות יסוד:
- לשון הרע
- פגיעה בפרטיות
- פגיעה ו/או הגבלת החירות
- פגיעה בזכות הגישה לערכאות
- כל עבירת שפיטה שמבוצעת בבית המשפט המחוזי, לרבות ערעורים על הליכים אזרחיים, היא עבירה מסוג “פשע”.
- כל עבירת שפיטה שבוצעה בבית המשפט העליון היא מסוג “פשע חמור”.