כינון האיחוד האירופי המשותף והמעבר החופשי בין המדינות החברות באיחוד, הביאו להצפת הערים המתויירות ביותר באירופה – ברצלונה, מדריד, פריס, רומא, פירנצה, ונציה, ליסבון, אמסטרדם, ברלין, פראג ורבות אחרות, בכנופיות כייסים וגנבים. אוזלת היד של המדינה בטיפול בתופעה הביאה להתארגנות אזרחים שהחלו ללכוד ולעכב את הכייסים עד בוא אנשי רשויות האכיפה. גם במקומות אחרים בעולם, מתארגנים אזרחים כשרשויות המדינה מגלות אוזלת יד או אינן מסוגלות לטפל בבעיות שונות – איכות סביבה, הגנת הפרט ועוד.

כך למשל, גם בישראל, באחת משכונות העיר פתח תקווה, נואשו הדיירים מקוצר ידה של המדינה במניעת גניבות הרכבים, והתארגנו בעצמם להגן על קניינם, הקימו את “משמר השכונה”,  וקצרו הצלחה רבה. שיעור גניבות הרכבים ירד לאפס. וכפי שאמר אחד המתנדבים, “אם לא נשמור על עצמנו, מי ישמור עלינו?”

כל הזכויות שמורות לתאגיד השידור “כאן 11”.  הכתבה המלאה מראה שיש פעילות משטרתית נחרצת, אך לא יכולה להתפרש בכל אזור במדינה מטעמים שונים כמו כוח אדם ותקציב.

בדומה, ראינו כי בתחילת מלחמת “חרבות ברזל”, המדינה כמעט שלא תפקדה, והיו אלו האזרחים שהתארגנו וסיפקו את צרכיהם הבסיסיים של החיילים – הסעות, מזון ועוד. האזרחים נאלצים לעשות את תפקידי המדינה ומשלמים פעמיים – פעם כששילמו מיסים עבור ביצוע הפעולות ע”י המדינה, ופעם שנייה בזמן ובכסף מכיסם הפרטי לביצוע הפעולות על ידם.

בישראל עולות תלונות רבות וחמורות על התנהלות חלק מהשופטים בישראל הפועלים לכאורה בניגוד מוחלט לחוק וגורמים לעיוותי דין מכוונים העולים כדי עבירות פליליות ומשמעתיות לכאורה. הממשלה הנוכחית לא עושה מספיק לתיקון המצב, ודומה שעיקר מאמציה מרוכזים בהגדרה מחדש של הממשק בין הרשות המחוקקת-מבצעת לבין הרשות השופטת.

הוקמו מספר עמותות שניסו לפעול לתיקון המצב, למשל העמותה לתיקון מערכת המשפט, והתנועה לאיכות השפיטה בישראל, ועוד רבות אחרות, והוגשו עתירות לבית המשפט העליון בדרישה לתיקון המצב הקשה הקיים. ואולם ברור שבית המשפט העליון לא יתן סעדים הגורעים או עשויים להביא לגריעה מסמכויותיו, וכי בכך הוא גם מאשר בעקיפין את התנהלותם הלא תקינה של ערכאות השיפוט השונות.

נציבות תלונות הציבור על שופטים פועלת למעשה תחת מסווה, והחוק משום מה אוסר על פרסום השופטים הנילונים והתלונות כנגדם, והדבר מאפשר להם להמשיך בהתנהלותם החמורה. מעבר לכך, במקרים רבים מטויחות התלונות למרות שיש בהם ממש רב. יתרה מכך, סעיף 24(ג) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים מונע ערעור על החלטות הנציב, משמע, אין כל דרך להלחם בטיוח מעשים חמורים של שופטים על ידי הנציבות.

יעדי בית המשפט לשפיטת שופטים

1. פיתוח מודל לערכאה שיפוטית שהסיאוב לא יפשוט בה כמו שנעשה במערכות משפט אחרות. כלומר – מנגנוני ביקורת ובקרה פנימיים מובנים שירסנו כל סטייה מ”נקודת העבודה” הרצונה שבה תוכננה המערכת לעבוד.
2. הבנת הבעיות והקשיים שבגיוס שופטים, בשמירה על בית משפט איכותי לאורך זמן, תהליכי והליכי שפיטה בראי המנגנון הקיים בהשוואה למודל שיפותח.
3. בחינת היקף העבירות הפליליות והמשמעתיות בקרב שופטים ובעלי תפקיד מעין שיפוטי.
4. יצירת פורום שיפוטי ציבורי ופומבי חיצוני למערכת המשפט לבחינת עבירות שפיטה בישראל (מערכת לא יכולה לבקר את עצמה).
5. יצירת פורום שיפוטי ציבורי ופומבי חיצוני למערכת המשפט לבחינת עבירות שפיטה בישראל (מערכת לא יכולה לבקר את עצמה).
6. שקיפות לגבי מימדי התופעה ומידת חומרתה בראי זכות הציבור לדעת.
7. יצירת פורום נאות, אובייקטיבי וניטרלי לשפיטת שופטים.
8. שיתוף הציבור בגיבוש פתרונות לבעיות שונות שיעלו מממצאי חוות הדעת הפסיקתיות.
9. מתן התרעות לציבור על שופטים המטים משפט ומבצעים עבירות פליליות ו/או משמעתיות.
10. יצירת מסד נתונים שקוף ופומבי למטרת יצירת תנאים לתיקוני חקיקה למיגור עבירות השפיטה.

חקיקה יעודית לצרכי בית המשפט לשפיטת שופטים

1. חוק בתי המשפט לשפיטת שופטים.
2. תקנות סדר דין האזרחי (הליך בפני חבר מושבעים).
3. חוק סדר הדין הפלילי (הליך בפני חבר מושבעים).
4. חוק העונשין (הטיית משפט).
5. פקודת הנזיקין (הטיית משפט).
6. כללי האתיקה לשופטים (הטיית משפט).
7. חוק ההתיישנות (עבירות שפיטה).
8. כללי האתיקה בבית המשפט לשפיטת שופטים (שופטים, סניגורים, תובעים, מושבעים ועובדי בית המשפט).
9. חוק נציבות תלונות השופטים על בתי המשפט לשפיטת שופטים.
10. חוק דובר בתי המשפט לשפיטת שופטים.

שיטה

1. הליכי שפיטת שופטים יתנהלו על פי החקיקה היעודית הלא רשמית שתגובש על ידי האירגון לחקירה ומיגור עבירות שפיטה ובשיתוף הציבור.
2. הכרעות הדין, גזרי הדין ופסקי הדין הם בעלי ערך דקלרטיבי בלבד בשלב זה, ואינם ניתנים לאכיפה.

מקורות

1. “מי ישפוט את השופטים, וכיצד?”, דפנה אבניאלי, הפרקליט, כרך מז, (תשס”ד-תשס”ה), שופטת בית משפט השלום (בתוארה אז) בתל אביב, ומרצה במכללה למנהל ראשון לציון ובמכללה האקדמית נתניה.
2. “מי יבקר את השופטים וכיצד?”, דפנה אביניאלי, משפט וממשל, כרך ט (תשס”ו).