רוע הוא רב מימדי, ויכולים להיות לו פנים רבים, ומניעים רבים, אך לרוע מנהלי-שלטוני יש מימד נוסף מיוחד, והוא מערכת הכללים המנהלית-שלטונית החלה על מבצעי הרוע, שהיא בנוסף למערכת הכללים החלה על כלל האוכלוסיה.
למשל, בעוד שעל אזרח מן היישוב חל חוק העונשין הקובע מה אסור לאזרח לעשות, וכל מעשה אסור גורר עונש, הרי שבמסגרת המנהלית, יש מערכת כללים של הדין המנהלי, המתיר לאנשי המנהל-שלטון לעשות רק מעשים שהחוק מתיר להם במפורש, וזאת כדי למנוע, לדוגמה, עריצות, או כדי שהאזרח ידע למה לצפות בעומדו במפני נציג הרשות המנהלית.
וכאשר אזרח או איש מנהל חורג מהכללים, הוא אמור לתת את הדין בפני הגופים שהריבון קובע מיהו (בית המשפט, ועדת משמעת וכדומה), ומהם הכללים לפיהם תיבחן חוקיות פעולת מי שחרג מהכללי המנהל, ומה עונשו או הסנקציה שתנקט כנגדו.
וכאן בדיוק הבעיה – מה קורה כאשר מי שחורג מהכללים הוא חבר אחד או יותר, או אפילו חברי כל אותה מערכת1, שהריבון קבע כשופטת אן בוחנת את העמידה בתנאים ואת העונש.
לפי העדויות ההולכות ונערמות, ועל פי התהודה ההולכת וגוברת וצורמת בעשורים האחרונים על התנהלות שופטים במערכת המשפט הפועלים בניגוד לחוקים שהם עצמם אמורים לאכוף, וכשמעשים אלו עולים לפעמים לכדי מעשים חמורים ומחרידים המושתקים או מטויחים על ידי שופטי בתי המשפט עצמו, שקבעו לעצמם חוקים וכללים חריגים המוציאים את עצמם מן הכלל, הרי שבהעדר מעצורים, הותרו הרסנים, ונראה שכל יום נחצה גבול חדש של רוע מנהלי-שלטוני.
כבסיס, עלינו תחיל להבחין בין סוגים של רוע, כמפורט ברשימה הלא סגורה הבאה:
אטימות – Closed-Mindedness
מצב המתאר בדרך כלל סירוב להקשיב, דוגמטיות, חוסר אמפתיה או חוסר רצון מוחלט להתחשב בעובדות וברגשות של אחרים.
רוע
רשעות
נבזות
- למשל, המחוקק קבע שבערעורים בבית המשפט המחוזי על הליכי משפחה, ישב הרכב של שלושה שופטים, בניגוד לערעורים אזרחיים רגילים בבית המשפט המחוזי, שבהם הדיון הוא בפני דן יחיד. ומה קורה כאשר כל שלושת השופטים מטים משפט, אם מתוך אטימות, אם ברוע, אם ברשעות ואם בנבזות? כשנקודת המוצא היא ששופטי בית משפט מחוזי אמורים להיות בדרגת מקצועיות גבוהה מאוד, הבקיאים החקיקה ובפסיקה יותר משופטי הערכאות הנמוכות מהם, דבר המוריד את הסבירות לטעות באופן משמעותי מאוד. ↩︎