15 ספטמבר 2025נוסד בזאת בית המשפט לשפיטת שופטים. מטרתו לאפשר ביקורת אמיתית, חיצונית למערכת המשפט, על התנהלות שופטים תוך בחינת התנהלותם בעיניים אובייקטיביות וניטרליות ככל האפשר על ידי שופטים ומושבעים מחוץ למערכת המשפט.
כל מערכת בטבע, שהיא נטולת בקרה ו/או ביקורת חיצוניים, יוצאת בסופו של דבר מתחום הפעולה המתוכנן שלה, ומערכת המשפט בכלל, ומערכת השפיטה בפרט, איננה יוצאת דופן בהיבט זה. מדובר בחוק טבע בסיסי (השוו למשל למושגים כמו תגובה ספונטנית וקצב התגובה ממדע הכימיה, לפיהם, תהליך מסויים יתרחש בסופו של דבר באופן ספונטני, אם כי, וגם אם, קצב התרחשותו עשוי להגיע גם למיליארדי שנים).
וכך גם במערכת המשפט, שכאמור איננה שונה מהותית ממערכות אחרות בהן יש יחסי גומלין בין הפרטים המרכיבים את המערכת, ובין המערכת לבין הסביבה. ראו למשל את דברי המלומד ד”ר רפאל ביטון על התהליך המתמשך והעקבי של סחיבת הכוח מהרשות המחוקקת שנקטו ערכאות השיפוט השונות עד כדי שימת חוקי המדינה ללעג והפיכתם לאות מתה.
כל הקורא את ספרו של עורך הדין יראון פסטינגר, “של מי הבית הזה”, לא יכול שלא להרגיש שמשהו חמור מאוד קרה למערכת הערכים שמערכת המשפט אמורה לייצג במישור הכלל, ולשופטי ישראל בפרט – איך לא קם שופט אחד ואמר “עד כאן, אני לא משתף פעולה עם מהלכים אלו של תפירת תיקים פליליים לשרי משפטים מיועדים”. מהספר עולה כי לחה”כ חיים רמון, חה”כ פרופ’ יעקב נאמן וחה”כ רובי ריבלין, וליו”ר לשכת עורכי הדין דאז, דרור חוטר ישי “נתפרו” לכאורה תיקים פליליים כדי לגרום להעברתם מתפקידם כי תכננו לבצע רפורמות עומק ורוחב נדרשות במערכת המשפט.
ועל כך כתבה הפרופסור רות גביזון המאמרה המובא בספר, “העמדת חטר-ישי לדין מסכנת את אמון הציבור בהליך השפיטה” (ינואר 1999, ידיעות אחרונות) בו כתבה (עמוד 149 לספר):
“המערכת המשפטית עושה שימוש בכוחותיה הייחודיים על מנת להגן על עצמה ועל חבריה, בנסיבות בהן היא עצמה לא הייתה עושה שימוש בהעמדה לדין בהקשרים אחרים”.
הלכנו 40 שנה ב”מדבר” הביקורת המתואר על ידי ד”ר רפאל ביטון. ננסה מעתה 40 שנה עם שופטים ושפיטה הנתונים לביקורת חיצונית הוגנת ואמיתית ככל שניתן.